חשבון הנפש ס״ז

יש מין נחש ידוע בארצות אמעריקא שונא למין ידוע של צפרים קטנים, והנה הצפור פורח באויר ויושב לו לפוש בראש האילן, והנחש מכירו מרחוק ורוחש ובא לו על גחונו תחת האילן, ופוער פיו בחמה שפוכה עליו לבלעו, וכשהצפור רואהו, מכיר בו ג"כ ונבעת ומשתקע בעצבות ושעמום החושים עד שנופל לטרף לפיו:

והיפוך הדברים באותו נער חסר לב משלי ז' שכשמגיע לפנת ביתה, דעתו מיטרפת עליו, ומתחיל לכוין לשום פסיעותיו במתינות תחלה כמש"ה, ודרך ביתה יצער, עד שרוח התאוה חוטפתו כמהר צפור אל פח שם: